מי זה אנחנו? שרית ואסף, הורים לשלוש ילדות מקסימות; שני (12), רוני (10) ומאיה (7). ברגיל, בשוטף, בחיים עצמם, עד שאנחנו מחליטים “מה לעשות היום” ועד שסופסוף יוצאים מהבית, לא פעם כבר מגיעה שעת צהריים ואז כבר חם מדי… וצריך לאכול… וזה נגמר ב:”תדליקו מזגן!”. אבל יש פעמים בחיים שבהם טיול ספונטני, עם מעט מאד זמן הכנה – הם בעצם הרפתקה. והרפתקאות אנחנו דווקא אוהבים 🙂
ההרפתקה: שבוע בסלובניה.
האתגר שאיסתא הציבה בפנינו: “חבילה לסלובניה: כפר נופש + רכב – הטיסה בעוד 24 שעות“
השאלה הראשונה והחשובה: סלובניה??? ובכן התשובה היא: בארור! (הרחבה בהמשך)
השאלה השניה והחשובה: האם זה בכלל אפשרי?
ובכן התשובה היא: בארור!2
ואז התיישבנו לחשוב על האתגר ולהתמודד עם המציאות.
חופש מהעבודה? בדקנו מיד, אין בעיה.
דרכונים בתוקף? כן (לפרוטוקול: גם אם לא, זה פתיר, מניסיון כואב)
ציוד בסיסי לטיסה? רישיון בינ”ל, מזוודות/תיקים, בגדים מותאמים למזג האוויר – צ’ק!
מה עכשיו?
קודם כל, אומרים “כן!” ומזמינים. ואז, בגלל שבדיוק השתכשכנו בנחל בצפון הארץ, התקפלנו לאוטו, בדרך הביתה עצרנו, קנינו מפה וספר על סלובניה. ועכשיו מה?
נכנסים הביתה ומרכזים מאמץ תוך ניצול החוזקות של כל אחד ואחת, ובמילים פשוטות: בזמן שאני ניסיתי להכין רשימת משימות מאד מרשימה ומסודרת, שרית שלפה מזוודות ותוך כדי שהיא מרוקנת לתוכם את הארונות גם הפעילה את הבנות (מקלחות/א.ערב) + ארגנה מוסיקה ל-7 ימים ברכב. כשהיא סיימה את כל אלה אני בדיוק סיימתי להכין את רשימת המשימות – כמובן שנדהמתי מהיעילות שלי, עוד לפני שמצמצתי חצי רשימה כבר בוצעה בהצלחה רבה על ידי שרית– אין, אנחנו משלימים אחת את השני.
אי אפשר בלי: המרה של כסף מזומן (כלומר, זה מתחיל ב:”איזה מטבע יש להם שם בסלובניה?” ספוילר: יורו.)
רגע לפני, שנוסעים לשדה התעופה, חשוב חשוב
מהרכב הבאתי את המטען לסלולר פלוס הדבר הזה שנדבק לשמשה הקדמית ואליו מתחבר הטלפון – בלי שני אלה אני לא יוצא מהחנייה של כפר הנופש. מה שנשאר זה להירשם לחבילת חו”ל בסלולר – בלי זה אין Waze, בלי Waze אני לא מצליח להגיע משדה התעופה לחנייה של כפר הנופש, ו… זהו.
אז איך סלובניה?
במילה אחת: WOW.
בשלוש מילים: WOW, WOW, WOW.
לפני החלוקה של הטיול לימים, לוקיישנים מוש לאינסטוש ואטרקציות חשוב להבהיר, סלובניה תתאים לכם רק אם אתם אוהבים להיות מוקפים בטבע מהמם כמעט כל שנייה בטיול. על מה אני מדבר כשאני אומר טבע מהמם? שאלה טובה – המשיכו לקרוא.
בקטנה על סלובניה: היא קטנה. כלומר קצת יותר קטנה מישראל, וקל יחסית להגיע מכל מקום לכל מקום – אבל – הקטע הממש מעולה זה שחיים בה בקושי 2,000,000 אנשים – מה שאומר, המוווון מרחבים.
אוקיי, יצאנו לדרך!
יום 1: Velica Planina + Logarska Dalina
בוקר אחרי הנחיתה יצאנו לדרך, נסענו באותו יום בטעות (בחסות Waze) לא בכביש המהיר, מה שהוביל אותנו לכבישים צדדיים אבל עוצרי נשימה. נסיעה קצת לא נוחה אבל שובת לב. יערות, מרחבים הרים וגבעות בהם מדי פעם באמצע שום מקום ניצב עמוד קטן, זמני וחצי מאולתר, של רמזור ומכוון את התנועה. כן, השבילים היו צרים בקושי למכונית ועדיין היו דו כיווניים. ככה, על הדרך צפונה, נתקלנו בשלט קטן לנחל קטן וגשר עץ קטן. תכלס, הפתיע בגדול. עשינו עצירה קלה לנשנושי בוקר וסיירנו במקום.
Velica Planina
הגענו לחניון של האתר ווליקה פלנינה שם, לשמחת הבנות, עלינו על רכבל סגור בדרך למעלה (יש שם מצפה מקסים) והמשכנו עם רכבל פתוח לפסגה התלולה. האמיצים מביניכם יוכלו לטפס רגלית לפסגה ולא מעט אנשים סביבנו בחרו (אמיצים, אמרנו?) בדרך הזאת.
הגענו למעלה… הנופים מרגשים… אבל אין כפר באזור. ואז נזכרנו שקראנו שהכינוי שלו הוא “הכפר הנעלם”.
ואז מצאנו!
טיפסנו קלות למצפה קטן בין סלעים ונשמתנו נעצרה. עשרות בקתות מיוחדות מפוזרות באחו ירוק. שקט ושלווה מדהימה ורק רוח שורקת וצלילי פעמונים מקסימים, אותם זיהינו על צוואריהן של הפרות המתרוצצות אחר העגלים השובבים. קסם.
הבנות רצו לעבר האחו ורק רצו להשתלב במקום הזה, בסיפור האגדה שהגענו אליו. שם גילינו שהמקומיים גרים בבקתות האלו חלק מחודשי השנה – בקיץ (המקום פעיל רק בקיץ). אז הם מטפסים עם עדרי הפרות למעלה. אפשר לומר שזאת חופשת החו״ל השנתית הקטנה של הפרות.
הבקתות מציעות כל טוב, אירוח אותנטי עם דברי חלב וגבינות ועוד דברים טובים שכולם מיוצרים במקום. יש בקתת מוזיאון קטנה בה מסבירים על ההיסטוריה של הכפר מקומיים בלבוש מסורתי.
והפרות? מסתובבות שם חופשי בשבילים, ורק צלילי הפעמון הקטן סביב צווארן נשמע.
לקח זמן עד שהסכמנו לחזור למציאות והמשכנו לאזור ההררי-מרהיב: עמק לוגרסקה דולינה. הנסיעה לאזור, גם היא בכבישים צרים, מפותלים ומקסימים.
עמק לוגרסקה דולינה הוא שמורת טבע גדולה, מוקפת הררים, מיוערת ומלאה במפלים, בכניסה משלמים ומקבלים מפה של האזור.
בכניסה ללוגרסקה דולינה חנינו וטיפסנו רגלית למעלה בין יערות גבוהים וסלעים (מסלול תלול אבל קצר יחסית ומתאים לכל המשפחה) קרוב לפסגה הגענו למפל, שזורם בחוזקה מקצה ההר למטה. המפל הזה הוא המפל הכי גבוה בסלובניה – 90 מטר! המפל השפריץ עלינו קלות וקירר אותנו אחרי הטיפוס. ממש בסמוך תמצאו בית קפה נחמד שניתן לתצפת ממנו על המפל.
המשכנו לכביש הפנורמי. היה לנו טיפה קשה למצוא את הכניסה לכביש (יש מרכז תיירות באיזור, ממליצים לקחת מפה) ובסוף הצלחנו ו- וואו!! וואו!!
הכביש הפנורמי צופה על לוגרסקה דולינה, מלמעלה. הוא מעגלי והנסיעה בו איטית מאוד, מרבית הדרך לא סלולה ומאד צרה. הנוף… נו מה שוב? כן: עוצר נשימה. חוות מבודדות, שדות, מרחבים, הרים, גבעות, יערות ומדי פעם בקתות (“מה, אמא? אנשים באמת באמת גרים פה???”). מצאנו את עצמנו עוצרים יותר מדי פעמים ומצלמים לכל הכיוונים. בחרנו פינה ועצרנו לפיקניק קטן במה שנראה כמו עמק קסום עם אגם פיצפון וספסלים מגניבים מול הטבע במלוא תפארתו – וזהו. היינו מוכנים להשתקע שם (ספוילר – תשמעו את זה עוד הרבה פעמים בהמשך).
וכל זה היה רק ביום הראשון!
יום 2: לובליאנה, עיר הבירה, עיר יפהפייה
ביום השני הגענו ללובליאנה, עיר הבירה של סלובניה. היא לא עיר אירופאית גדולה וקל לטייל בה. הדרך למרכז העיר מרשימה, עם רחובות ציוריים, פארקים גדולים, ונהר קלאסי. ממש במרכז קשה לפספס את הגשר שמורכב משלושה גשרים שיוצרים משולש ולכן הוא נקרא… הגשר המשולש :).
לסלובניה יש סיפור אהבה עם דרקונים – זהו הסמל של לובליאנה. ופה ושם בסלובניה תמיד תתקלו בפסלון דרקון כלשהו. אז במרכז העיר נתקלנו בארבעה! גשר הדרקונים בהמשך הדרך מקושט בארבעה דרקונים ששומרים על העיר.
אחרי שטיילנו לאורך הגשר, מעל הנהר, הגענו לשווקים חמודים מאד (שווים שיטוט), שווקי אוכל ודוכנים רבים של מזכרות. בהמשך גשר הדרקונים מעל העיר שוכנת מצודת לובליאנה, עלינו ברכבל למעלה והנוף של העיר ממבט-על אכן מקסים. סיירנו במצודה, גם שם מצאנו כמה דרקונים. עשינו פיקניק במדשאות הרחבות והגנים היפים שמסביב למצודה. הבנות מצאו נדנדה באמצע הגנים ולא שמענו מהן דקות ארוכות בעודנו מנמנמים בשמש עם כל הירוק המהמם מסביב.
הגשר במרכז מורכב משלושה גשרים שיוצרים משולש ולכן נקרא ובכן… הגשר המשולש 🙂
לסלובניה יש סיפור אהבה עם דרקונים, זהו הסמל של העיר. ופה ושם בסלובניה תמיד תתקלו בפסלון דרקון כלשהו. אז נתקלנו בארבעה! גשר הדרקונים בהמשך הדרך מקושט בארבעה דרקונים ששומרים על העיר. אחרי שטיילנו לאורך הגשר, מעל הנהר, הגענו לשווקים חמודים, שווקי אוכל ומזכרות.
בהמשך גשר הדרקונים מעל העיר שוכנת מצודת לובליאנה, עלינו ברכבל למעלה והנוף מלמעלה של העיר מקסים. סיירנו במצודה, גם שם מצאנו כמה דרקונים. עשינו פיקניק במדשאות הרחבות והגנים היפים שמסביב למצודה. הבנות מצאו נדנדה באמצע הגנים ולא שמענו מהן דקות ארוכות בעודנו מנמנמים בשמש עם כל הירוק המהמם מסביב.
יום 3: פארק מים Terme-catez
קמנו לבוקר גשום ואפור, תכננו ליום זה פארק מים לבנות, החלטנו לא לוותר, הוצאנו אצבע לבדוק את כיוון הרוח ויצאנו במצב רוח הרפתקני למשימה! לאורך הדרך העננים האפורים התביישו לבאס אותנו ופינו את השמיים לשמש והיה פשוט יום מוש!
בכל מקרה, גם אם העננים היו מחליטים להשתקע, הפארק Terme-catez ענק ומכיל בתוכו פארק פנימי מקורה ומחומם עם בריכות, מתקנים לילדים וג׳קוזי חמים.
בפארק החיצוני חלק מהבריכות גם מחוממות והוא כמובן עמוס במגלשות גבוהות ומהירות, אבובים, בריכות גלים, מספר מתחמי ילדים ומגלשות שמתאימות לכל גיל אפשרי, ג׳קוזי מחומם משפחתי ובריכות שחייה ענקיות. לאורך כל שהותנו שם לא היה עומס כלל ועלינו/ירדנו בלופים על המתקנים עם תורים קצרצים.
הבנות עפו! אנחנו אחריהן. היה מושלם ובילינו שם יום שלם.
יום 4: אגם בלד והאזור
אח… אח… אגם בלד.
אם אתם יכולים להיות רק במקום אחד בסלובניה זה המקום.
אגם טורקיז שבליבו שוכן אי קטן ועליו כנסיה. קראנו שאנשים מכל העולם מגיעים להתחתן בכנסייה של האי, שממוקם טיפה למעלה, אחרי 99 מדרגות ובקצה שלו פעמון מרשים – האגדה אומרת שצלצול הפעמון מגשים משאלות (ניסינו – לא מתחייבים על האמינות של זה). לפי המסורת, הכלה מגיעה עם המלוות שלה על כרכרת סוסים מסביב לאגם ואז גונדולה מקושטת משיטה אותה לעבר האי. כמה התלהבנו לראות כלה בדרכה לאי!
מעל האגם משקיפה על היופי הזה מצודת בלד, דרמטית מול שמיים אפורים מתנשאת על האגם הטורקיז. עלינו למצודה, ושם – שימו לב – אפשר לקבל עלון הסברים בעברית! נכנסנו למצודה המקסימה, בה יש מוזיאון ותצפית מדהימה על האגם. ממליצים גם לכם 🙂
ירדנו חזרה לאגם, טיילנו מסביב רגלית, לקחנו סירת משוטים וחתרנו אל האי (טוב נו, בעיקר החזק בחבורה חתר). האי קטן מאוד מאוד אבל מקסים. אמנם הפעמון לא צלצל בזמן שהיינו שם אבל היום הזה הגשים הרבה משאלות לב קטנות לבנות שלנו.
מול האגם שוכנת גבעת סטראזה המרשימה והירוקה, שם יש מגלשת הרים קצרה עם תור ארוך, חיכנו, עלינו, גלשנו. יאיי!
במרחק קצר מבלד הגענו לערוץ וינטגאר, מסלול הליכה לכל המשפחה בטבע, מעל ערוץ נחל שוצף, סלעי ענק, הלכנו מעל גשרי עץ גבוהים ומפלים מרשימים לאורך המסלול.
יום 5: מערת פוסטוינה, מצודת פרדיאמה וגני Volcji Potok Arboretum
סלובניה ידועה במערות הנטיפים שלה (היסטורית, בסלובניה גילו את מערת הנטיפים הראשונה בעולם). מערת פוסטוינה היא המוכרת והמרהיבה מכולן. כך אומרים… ואחרי שהיינו שם, גם אנחנו אומרים 🙂 חוויה נדירה.
זה מקום מתוייר מאוד, תכננו מראש להגיע מוקדם כדי להימנע מתורים ענקיים. משהו נוסף, במערה קר מאוד וכדאי להתעטף היטב מראש – להביא “מהבית”, אחרת תיאלצו להשכיר במקום (המערה שומרת על טמפרטורה 8-10 מעלות). התמקמנו ברכבת פתוחה שנוסעת לעומק המערה (שאורכה כ-24 ק״מ!), אחרי נסיעה של כמה דקות טובות הגענו לאחד מאולמות הזקיפים הענקיים והמשכנו בסיור רגלי מרשים בכל חלל אליו צעדנו, עד לנקודה בה הרכבת הוציאה אותנו בחזרה.
קפצנו מיד אחר כך לביקור קצר במצודת פרדיאמה החצובה בהר, בהחלט יוצא דופן ומרשים, סיפור המצודה מרתק ויש מדריך קולי בעברית!
את היום קינחנו בפארק הנפלא Volcji Potok Arboretum – הבנות היו בעננים, מדשאות רחבות מעוצבות, גשרי עץ מעל נחלים קטנים עם ברווזונים, מייצגי ענק של לוויתנים ודינוזאורים, טרמפולינות (פה השתקענו) ומוזיאון אשליות קטן. מוש. שעות של הנאה צרופה:
יום 6: פארק לאומי טריגלב ועמק הסוצ’ה
ביום השישי בילינו בצפון מערב המדינה. טיפ ממני – אל תוותרו על יום מלא באזור. הנה למה:
הפארק הענק והמושלם הזה נמצא בצפון-מערב סלובניה, ממש על הגבול עם איטליה.התחלנו בתחתית שם שוכן אגם נחמד בו אפשר להשתכשך (המים היו קפואים!) ולעצור לפיקניק פסטורלי.
וטיפסנו למעלה. המסלול מורכב מכביש סיבובי צר המטפס לפסגה, בכל עצירה לתצפית נגלה נוף הררי על הגבול שבין מדהים לפסיכי. טיפסנו עד לפסגה ואז החלטנו (בסיוע ווייז כמובן) לרדת מהצד השני של הפסגה. הירידה היתה קשה, סיבובית וצרה מאוד מאוד. אבל סמוך לסיום מהמסלול מטה הווייז התחילה לדבר איטלקית שוטפת. כן כן – ווייז בישר לנו בדרכו שלו שהגענו לאיטליה. נסיעה קצרה ממעבר הגבול (ללא ביקורת דרכונים או ביקורת כלשהי אחרת) באיטליה הגענו די מהר לאגמי פוזין – יש שניים, התחתון הוא הרחב ויש מסלול הליכה מיוער ומעגלי סביבו, ובהליכה קצרה משם הגענו לאגם העליון ונשמתנו נעצרה.
באגמים ה׳קטנים׳ האלה בילינו כמה שעות, הנוף פשוט… (תביאו אתכם בגדי ים! ונעליים מתאימות לסלעים במים)
במבט קטן במפה גילינו, במרחק של חצי שעת נסיעה, אגם ממש גדול – אמרנו “מה יש לנו להפסיד?”הגענו ל- Lago del Predil. האמת, הרווחנו. איזה אגם וואוו.
שם, לאורך חוף האגם שמענו רק איטלקית. התרשמנו ששלוש האגמים האיטלקיים משמשים בעיקר תיירים מקומיים. לכאן מגיעים האיטלקים לנפוש. פרייסלס.
יום 7: הר ווגל, תצפית על אגם בוהיני
את היום האחרון החלטנו להתחיל באקסטרים עלינו על גבעה סמוכה שם יש מגלשות הרים ארוכות ומרשימות. יתרון אדיר: המקום לא מתוייר! עלינו ארבע פעמים ברציפות! ואז עוד פעם!!!
משם המשכנו לאגם הגדול בסלובניה, בוהיני, הוא ענק ויפה אבל קצת שבענו מאגמים, אז העדפנו לתצפת עליו מהר ווגל הסמוך. לווגל עולים ברכבל ייחודי. ההר גבוה מאוד ומרשים, הנוף של האגם ושל טריגלב ממול פשוט מהמם. הר ווגל מציע כל מיני אטרקציות נחמדות, גני שעשועים בפסגה, מסעדה חביבה, אומגה שעשינו כדי להמשיך באקסטרים
ושם, בקצה ווגל, נדנדה על גג העולם, שקט מוגזם. בגבהים כאלה ומול נוף שכזה, אפילו קרקור התרנגול נשמע הרמוני.
סיום מושלם לטיול במדינה קטנה-קטנה אבל עם נופים ענקיים עוצרי נשימה.
