יום 1: פנתיאון, גני לוכסמבורג, אייפל, סיין, שער הניצחון ושאנז אליזה
כמה ימים לפני הנסיעה הסתבר לנו שיש שביתה בצרפת. כידוע לכם שביתה בצרפת יכולה להיות מאד טוטאלית, אבל הייתי אופטימית והחלטתי לחכות ולראות מה יתקדם עם זה עד יום הנסיעה שלנו. ביום הנסיעה כבר היה ברור שמה שמושבת זה בעיקר המטרו והאוטובוסים. מוניות יש, אטרקציות יש, מסעדות ובתי קפה יש, שווקי כריסמס יש.
נחתנו בפריז ביום שבת בלילה, בשדה התעופה חיכה לנו נהג מונית של חברה ישראלית (עובדיה הסעות) שאסף אותנו יחד עם שני זוגות ישראלים נוספים והוריד אותנו בבית המלון Best Western Plus Quartier Latin Pantheon שברובע הלטיני.
בבוקר יום ראשון יצאנו לראות את הפנתיאון, שהיה במרחק של 10 דקות הליכה מהמלון, משם המשכנו לגני לוכסמבורג המרשימים וחזרנו למלון כדי להתארגן מחדש ולתפוס מונית למגדל אייפל, שם הזמנתי לנו מראש כניסה ללא תור עם עלייה במעלית עד לגג. מכיוון שלא היה מטרו, המוניות הגיעו בזו אחר זו תפוסות. התחלתי להילחץ כי הכרטיסים שהזמנתי היו עם שעה נקובה וחששתי שאם נאחר לא יתנו לנו לעלות. לשמחתנו, למרות שאיחרנו בעשר דקות איפשרו לנו לעלות וליהנות מנוף מקסים (ואפרורי) של העיר היפה בעולם.
לאחר הירידה מהאייפל טיילנו ברגל טיול קצר עד למעגן האניות שעל נהר הסיין. חשבתי לקחת שייט עם ארוחת צהריים אבל מסתבר שכזה היה שוב רק בערב, אז וויתרנו ויצאנו לצעידה ממש ארוכה לכיוון שער הניצחון. הילדה האמיצה עמדה בזה בגבורה למרות שלא היה קל בכלל. משער הניצחון המשכנו לשדרה המקסימה של השאנז אליזה, שם אכלנו צהריים.
אחרי כך וכך קילומטרים, עדיף שלא אציין כמה כדי שהקטנה לא תתבע אותי כשתגדל על התעללות בחסרת ישע, הגענו למלון. ירדנו לרובע הלטיני בו גרנו, לשיטוט ולפיצה טרייה שהוכנה מול עיננו.
חגגנו כריסמס גם ברומא!
כתבתי על החופשה שלנו בכריסמס ברומא המושלמת. אתם יכולים לקרוא על זה בלינק!
יום 2: לה פאייט, FLY VIEW, לובר
למחרת כבר הבנו שצריך ללכת לא מעט ברגל ולשלב עם מוניות כדי לא לגמור לעצמנו את הרגליים. כך טיילנו ברובע ה-Marais המשכנו לכיוון הגלרי לה פאייט שידוע בקישוטים המטורפים שלו בכריסמס בחוץ ובפנים, נכנסנו לחווית VR (מציאות מדומה) ב-FlyView. טיילנו ארוכות ברחובות ליד, הגענו למוזיאון הלובר, ראינו את המונה ליזה כמובן והפעם לא וויתרתי וראיתי את התערוכה של איראן ועיראק. היה מקסים ומעניין. הבת שלי אהבה את קוביות השש בש עשויות האבן מלפני 2000 שנה. כל אחת מצאה ממה להיות מוקסמת.
יצאנו מהלובר לגני טילרי, בדיוק בשעת בין ערביים, רגע לפני השקיעה. הצלחתי לצלם את הגלגל הענק מואר באורות אחרונים, חלומו של כל צלם (גם שלנו, החובבים).
יום 3: לה דפנס, Marais
את יום שלישי הצלחנו למלא בהרבה כריסמס 🙂 עלינו על קו המטרו היחיד מבין שניים שעבדו, ישירות ללה דפנס. החלק החדש יותר של פריז. התחנה האחרונה הורידה אותנו בתוך קניון ארבע העונות. יצאנו החוצה לראות את שוק הכריסמס המקסים והקפוא. קנינו שם גרביים שהן כמו נעלי-בית סופר מחממות. רק אחרי ששילמנו הבנתי שעלה לי מעל מאתיים שקלים לשישה זוגות 🙂 מזל שלא שמתי לב כי הגרביים האלו הן הצלה בחורף; שמחה שקניתי אותן. בקניון עצמו היה שמח ומלא חיים ובעיקר חם ונעים.
כשחזרנו עם המטרו חזרה לאזורנו, לא הצלחנו למצוא מונית שתיקח אותנו למלון. מרחק ההליכה למלון היה כחצי שעה אבל אנחנו היינו עם שקיות והרגליים שלנו כבר היו ממש עייפות. אחרי כמה דקות הליכה התיישבנו בבית קפה ב-Marais ובו הזמנו טוסט מושחת ב-25 אירו. אבל זה היה טוסט לזוג כנראה.
מפה לשם מצאנו מונית למלון וזה היה ערב שהסתיים מוקדם. פשוט נרדמנו בשמונה בערב.
כן, שתינו.
יום 4: פומפידו, מונמרט, שאנז אליזה ואייפל בלילה
ביום הרביעי ידעתי שאין לי שום יכולת לצעוד יותר ברגל. זה יום של מוניות. אז לקחנו אחת למרכז פומפידו, שם הוצגו תערוכות של מונה, מאטיס, פיקאסו ועוד. הקטנה באותו זמן בילתה בחנות של המרכז, לא קנתה כלום אבל ראתה דברים מעניינים. בקומה העליונה היה מצפה על העיר, אבל כל החלונות היו סגורים בגלל הגשם, אז אפילו לא הצלחנו לצלם שם. אני שמחתי על ההזדמנות לראות את הציורים והפסלים האלה, יחד עם תערוכה של אמנות מודרנית בת זמננו. משם המשכנו במונית למונמרט, גבעת האומנים. למעלה בקצה יושב לו ה-Sacre Coeur, כנסיית הלב הקדוש, וצופה על כל פריז. ברחבת הכנסייה גדרות ועליהם תלויים אלפי מנעולים עם שמות של זוגות אוהבים. אולי שאהבו כשתלו את המנעולים. לידם כמובן רוכלים מוכרים מנעולים, מה שנקרא ראו הזדמנות וקפצו עליה.
אחרי עלייה מלוות חנויות ובתי קפה ממש קטנים וחמודים, הגענו לרחבת האומנים- שם יציירו את הפורטרט שלכם במגוון סגנונות. יש בקריקטורה, יש בצבע, יש בעיפרון, יש בטוש שחור, יש ריאליסטי, יש פחות. רק מה? היה קר, המקום היה פתוח כך שהייתה בו רוח קרה וכמובן מדובר בגבעה לא קטנה, הר. גל התנאים למות מקור מה שכמובן קרץ לבת שלי שהחליטה שהיא ממש רוצה פורטרט בעיפרון. האמן שיקר לי במצח נחושה ואמר שזה לוקח 20-25 דקות. זה לקח 45 דקות! של קיפאון. העברתי חלק מהזמן בבית קפה הצמוד, יושבת בחוץ כדי שאוכל לראות את הילדה, עם תנור שתלוי מעליי שכאילו מחמם משהו חוץ מאת עצמו. הכי פחדתי שתסתיים הסאגה והילדה תתלונן שלא יצא דומה לה. לשמחתנו מהמוקש הזה חמקנו בהצלחה.
הזהירו אותנו לא לרדת ברגל מהמונמרט כי יש המון רוכלים ואוכלוסייה מסוכנת. לא יודעת על מה דברו, היו כמה רוכלים למעלה אבל כשירדנו הם נעלמו וראינו רחובות קטנים ומקושטים, מלאים באורות ואווירה משגעת. ניסינו לתפוס מונית אבל כשלא הצלחנו התקדמנו למטה עוד ועוד ופשוט ספגנו את האווירה המקסימה.
משם תפסנו לבסוף מונית לשאנז אליזה לקניות אחרונות של מתנות לחבר’ה שנשארו בבית. החנות של פריז, סן ז’רמן, עשתה את העבודה. הלכנו את השדרה עד לשער הניצחון כשכל האורות בשדרה נדלקו בבת אחת. זה היה וואו! משם תפסנו מונית לתמונה אחרונה של האייפל המואר בדיוק בשעת הקסם.
אחרי האייפל הרגשנו שכבשנו את פריז. מרוצות חזרנו למלון, מתחתיו הייתה חנות של מאפים כמובן, אקלייר אחרון ועלינו לחדר. למחרת חזרנו הביתה, מוקסמות מהעיר היפה הזו.
